אתמול גיליתי שבאוריון הילינג סנטר (מרכז יוגה וכל מיני שיעורים רוחניים) מתחת לבית שלי יש מעיין יום פתוח לכבוד יום הטיפול ההוליסטי הבינלאומי. משלמים סכום סמלי של 45 ש"ח ויכולים להכנס לכל השיעורים באותו יום + להנות מבופה צהריים, סאונה ובריכת הקרח. כל כך הרבה שיעורים עניינו אותי שמיד התחלתי לארגן איך אני מצליחה להגיע לאירוע הזה.
זומבה מסוכסכת
אז בעודי מנסה לג'נגל את הלו"זים של כולם (מיה בחופש, רום מסיים גן ב-3 ועופר עובד) הצלחתי לארגן לי כמה שעות של me time (mama ME ia כאמור:). מבחינת הזמנים הסתדר לי ללכת לשיעור זומבה הוליסטי (לא היה לי מושג מה זה אומר). מה שהיה מיוחד בשיעור הוא שבכלל יש אופציה של זומבה באי ולא רק יוגה, פילאטיס ואימונים פונקציונליים.
דבר שני - שרדתי שיעור בחום של 14:00 בצהריים עם מאוורר בלבד! אין בשיעורים פה מזגנים הכל במעיין אוהלים פתוחים עם נוף לים (נקראים shala) שזה מהמם אבל חםםםםם.
והדבר השלישי המעניין שקרה בשיעור הזה הוא שבסבב שכל אחד מציג את עצמו מאיפה הוא ואם רקד פעם זומבה, בעוד חברי הקבוצה היו מרוסיה, נפאל, הודו, ספרד, צרפת ותאילנד, אחרי שאני אמרתי שאני מישראל, המדריכה עם המבטא המאד אמריקאי אמרה שקוראים לה זיינה, פלסטינאית מכווית. זה הזיז אצלי משהו כמובן (מילת הבאזז בימים אלו היא "טירגר" מלשון טריגר). למה היה לה כל כך חשוב להדגיש שהיא פלסטינאית? איך היא נשמעת כזו אמריקאית? לקח לי זמן להכנס לוויב ריקודים לטיניים...
אחרי השיעור החמוד הלכתי לדבר איתה. תהיתי איך החיים בכווית ומה היא עושה פה וכמובן שעלה נושא הסכסוך. קודם כל למדתי שכווית היא מדינה קטנה ועשירה (בזכות הנפט) ושיש שם המון מסעדות מזון מהיר וקניונים כמו בארה"ב, אז הם אוכלים לרוב לא בריא. היא סיפרה בסיום השיעור שהיא הלכה ללמוד בארה"ב עיתונאות אבל מתישהו נחשפה ליוגה ואחר כך לזומבה ובמקרה יצא לה להחליף את המורה שלה כשהייתה חולה ואז התאהבה בללמד את זה. עם הקורונה למדה עוד דברים לשיפור ה-well being שלה כמו למשל תזונה ועכשיו היא משלבת הכל (ולכן שן השיעור הוא זומבה - הוליסטית). כשהתחלנו לדבר על ישראל והפלסטינים הקשבתי לכאב שלה על זה שסבא שלה גורש ב-48' אחרי שגר בחיפה והכניס פליטים יהודים מאירופה. זה נהיה מרוכב וכל אחת הייתה בנרטיב שלה ושל מה שהיא מכירה. האמת, ברגעים האלו, למרות שייצגתי את ישראל בכמה משלחות לחו"ל אני מרגישה שיש המון מידע שמצד אחד יכול ליותר להאיר את "הצד שלנו" ומצד שני, מה כל הסיפורים יעזרו? צריך מעשים, שינוי , חינוך אחר וקודם כל רצון של המנהיגים שלנו שעדיין לא ראיתי ששמו בראש מעייניהם להתעסק בזה בכלל כי כל הזמן עסוקים בדברים אחרים אקוטיים לא פחות. הייתי צריכה לקטוע את השיחה כי התחיל משהו נוסף שרציתי להשתתף בו - טארוט ואסטרולוגיה. אז החלפנו אינסטגרם כי היא רצתה להראות לי סרטון שמסביר את הדברים מנקודת המבט שלה. אני אשמח להמשיך לדבר איתה (אלון ומאיה, מקימי what is real שלקחו אותי במשלחת מדהימה לסין והתמודדו עם כל השאלות הקשות, אתם מוכנים לעזור לי בשיחה מולה? ).
האסטרולוגית שהפתיעה אותי
חשבתי שבמפגש טארוט ואסטרולוגיה תהיה הרצאה או שנלמד לקרוא בקלפים וזה יהיה כזה מגניב וסתם נחמד לשמוע אולי יתן איזו אסוציאציה או מחשבה מכוונת מהפרשנות שלי לדברים. אני כמובן לא מייחסת חשיבות יתרה לאסטרולוגיה אבל זה תמיד מעניין ומסקרן והחלק הכי מצחיק הוא שתמיד, לא משנה מה אומרים לך, אתה יכול להגיד: וואלה, נכון, זה בדיוק מתאים לי! (ולעוד מיליוני בני מזל תאומים או סרטן או גדי או שור).
אז האישה היפה הרוסייה ששמה קירטאן שקוראת בקלפים ובכוכבים, הסבירה שעכשיו זו תקופת האריה. הבחורה הראשונה שהתיישבה אצלה הייתה צריכה לבחור אם היא רוצה שתקרא לה בקלפים או אסטרולוגיה. כיוון שהיא לא זכרה את שעת הלידה שלה קירטאן קראה לה בקלפים. היא אמרה לה כמה דברים כמו: "את מוצפת מחשבות, תבחרי משהו אחד לעשות, יש מישהו שמחכה לתשובה ממך" וכל מיני דברים כאלו שיכלתי להגיד גם לעצמי שזה מתאים גם לי. עדיין הסקרנות גברה עליי והתיישבתי מולה גם אני מייד אחריה. אמרתי לה שאני יודעת את שעת הלידה שלי אז הלכנו על אסטרולוגיה. היא ביקשה את התאריך, השעה, העיר והמדינה. לא יצא לה באקסל שלה כפר סבא מאיך שאייתתי לה אז מצאתי לה את זה בגוגל מפות (היא ביקשה את הקואורדינטות משום מה). לא ידעתי אם אני אמורה לשאול אותה משהו או היא פשוט תגיד לי. תכננתי לשאול אותה מה יהיה הכיוון המקצועי שלי, כי זה שאני לא עובדת כבר שנתיים יושב עליי מאד, נושא הקריירה הוא כרגע מה שמעסיק אותי במחשבות אבל לא במעשים (חוץ מזה אולי שהתחלתי ללמוד אימון אבל הדרך עוד ארוכה ואני לומדת את זה כי זה מעניין אותי ואני לא יודעת עוד אם בסוף אהיה מאמנת).
אבל היא לא ביקשה ממני להגיד או לשאול כלום. אמרה שהיא רואה איזשהו סדר יום כזה מאד מאורגן ומסודר כמו של עובדת בחברה גדולה וישר חשבתי על כמה שאני צריכה לו"זים ולדעת מה אני עושה בכל רגע או שהולכת קצת לאיבוד, אז בעצם היא כנראה מתארת את החיים שלי מלו"ז ללו"ז. אז היא אמרה: "כדאי לך לצלם סרטוני יוטיוב, מה שאת עושה ביומיום מאד מעניין אנשים ואת מעוררת בהם השראה. תעשי את זה, תשתפי. אני רואה גם שהשמש אצלך בבית מספר 11 ויש שם גם כסף".
הייתי בשוק. קודם כל זה היה מאד שונה ממה שהיא אמרה לבחורה לפני, הייתי בטוחה שהיא תגיד עוד איזה משהו גנרי כזה שמתאים לכולם. ונכון, אולי באמת כל מי שמתגורר כרגע בקופנגן מעניין לראות מה הוא עושה אבל זה שיש לי בלוג ואני כותבת על החיים פה ואנשים באמת נעזרים במידע הזה ושואלים אותי שאלות וכותבים לי, יש בזה משהו. חוסר הבטחון וההבנה שלי לאן זה הולך, מה המטרה שלי, מה אני רוצה, קצת ממסמס את זה אבל מזמן רציתי לאזור אומץ ולצלם. בטוחה שיש הרבה אנשים שיעדיפו וידאו על קריאה. בקיצור הופתעתי.
.jpg)
משם בדיוק הספקתי לסדנת נשימות, אמבטיית קרח וסאונה. המדריכה הייתה באסייה, פולנייה חמודה שחברות שלי ואני שמענו את ההרצאה שלה על ניקוי רעלים (דיטוקס) במקום אחר וזה היה כל כך יסודי ועמוק ומרתק שלפחות שבועיים השתדלנו להפחית גלוטן, סוכר, בשר וחלב. כמובן שאחר כך זה התמסמס אבל החשיבות של הדברים נשארה ואולי גם אעשה איתה בהמשך דיטוקס מיצים של חמישה ימים לניקוי הגוף מרעלים (שמסייע במניעת מחלות).
אז זה לא שבתחילת היום (או מתישהו בחיים) תכננתי שאני באמת אכנס לאמבטיית קרח. אבל זרמתי... היא הזכירה את וים הוף שראיתי פעם בתוכנית המוזרה של גווינת פלטרו בנטפליקס (GOOP). הוף פיתח שיטת נשימות שעוזרת להיות בקור קיצוני ואנשים מגיעים אליו מכל העולם להכנס לאמבטיות קרח כי זה בין השאר מחזק את המערכת החיסונית, מאמן את המערכת העצבית לעבור ממצבי לחץ למצב רגוע, מפתח סבילות לקור, מתרגל הקשבה לגוף, עוזר להחלים מפציעות ועוד ועוד…
היינו כ-15 איש במעגל מתרגלים נשימות לפי ההדרכה של באסייה. אחר כך היא הראתה לנו תרגילי צ'י קונג קצרים לחמם את הגוף אחרי שיוצאים מאמבטיית הקרח. הולנדי אחד היה האמיץ הראשון להכנס. באסייה אמרה לו איך לנשום ואז הוא נכנס בבת אחת עם כל הגוף. היא המשיכה לתדרך אותו בנשימה והוא נשאר שם את שתי הדקות המלאות שזה הזמן שהיא קבעה מראש שכל אחד יעשה (הייתה לה כשעה לכל התרגול). זה היה נראה כל כך קל כשהוא עשה את זה. חברה שלו נכנסה אחריו וגם היא נראתה כל כך שלווה ורגועה. אנשים המשיכו להכנס ואיכשהו שרדו את זה. חוץ מצרפתי אחד שיצא תוך כמה שניות. נשארתי בין האחרונים, העדפתי כמה שפחות קהל במקרה הזה ובאמת חששתי שלא אצליח בכלל להכנס. החברה הצרפתייה של הצרפתי שיצא מהר הציעה לצלם אותי נכנסת אם אני רוצה. אמרתי לה יאללה, אם לא אצליח נמחוק את הסרטון ואם כן אז תהיה לי מזכרת.
החלטתי להתאמת עם הפחד למרות שככל שתורי התקרב שקלתי לברוח משם וזהו. יש לי גם קלסטרופוביה ופחדתי להיות באמבטיית קרח הזו לבד (למרות שהאמבטייה בחלל פתוח חששתי שלהיות בתוך קרח יהיה מחניק) אז אמרתי לבאסייה שתלווה אותי כל הזמן… ובאמת הצלחתי להכנס בבת אחת! כבר הצלחה מפתיעה! היא נשמה איתי ותמכה בי. הרגשתי בעיקר את הרגליים שלי קפואות ממש, קור כואב שלא הצלחתי להתנתק ולהפסיק לחשוב עליו. איכשהו מפה לשם- הייתי 2 דקות שלמות באמבטיית קרח! איזו גאווה!
.jpg)
איך שיצאתי, הצרפתייה החמודה שצילמה אותי אומרת לי בעברית: "עשית את זה!" מסתבר שהם צרפתיים שגרים בישראל ואפילו התכתבנו לפני! חברה מהלימודים שלי באדלר הפנתה אותה אליי לכמה שאלות לגבי קופנגן - היי סנדרה! :).
אחרי זה ישבתי רבע שעה בסאונה ודיברתי עם החברים מהסדנה הזו. ברזילאי, מרוקאי, הולנדים ועוד, מתאחדים לזמן קצר בסאונה אחת בקופנגן, חולקים רגע מיוחד משותף וזה לא משנה מי אנחנו ומאיפה ובני כמה (למרות שזה שאני אמא כל הזמן נמצא שם כשאני מסתכלת על "הצעירים" האלו). אני מאד אוהבת לדבר עם אנשים מכל העולם, מה שאיכשהו לא יוצא המון ביומיום כשרוב הזמן אנחנו מבלים עם הקהילה הישראלית החזקה שלנו.
היישר מהסאונה יצאתי להודעה הקולית של מיה: "תבואיייי". היא הייתה אמורה ללכת לחברה אבל לא הסתדר בסוף אז כבר השתעממה בבית. חזרתי, התקלחתי והלכתי איתה לאסוף את רום מחברה שגרה בריזורט על אחד החופים היפים בקופנגן. הזמנו לנו שייק תות-בננה וקוקוס קר ונהננו מהשקיעה עד שרום הצטרף. מיה ורום שיחקו ואני נהננתי מהמופע הורוד -ורוד הזה, כולי מאושרת מזמן האיכות שהקדשתי לעצמי ומהתמודדות עם פחדים וזריקת בטחון אסטרולוגית, ריקוד, נשימות ושיחות.
.jpg)
תכתבו לי משהו