מכירות את זה שאתן קמות בבוקר ולפני שהספקתן לעשות פיפי כבר החלפתן לילד חיתול, הכנתם לו לאכול ולשתות, בחרתם לו או איתו בגדים לגן, דאגתם שיצחצח שיניים (ואז נזכרתן שהיי, עוד לא צחצחתן שיניים בעצמכן), סירקתן, נעלתן, רבתם איתו על כן או לא עוגייה לדרך והאם עכשיו או אחרי הגן, לבשתן איזה משהו מהיר, נגיש ונוח, הגעתם עם הילד עד למטה ואז נזכרתן ששכחתן לקחת מסכה, עליתן שוב, לקחתן מסכה ורצתן איתו לגן או לבית ספר? (ניתן להוסיף לסיפור כמובן  עוד ילד/ה /תינוק/ת /כלב/ה ואז כמות ההתעסקויות באחרים לפני עצמכן גדלה).
‍

אז אחרי שבוע מחלה של רום שבו כל קיומי התרכז בצרכים שלו ובהבראתו, ביום שחזר לגן אמרתי לחצי שלי, אנחנו נוסעים לאנשהו לשבת בחוץ לאכול ולשתות ותקח את המצלמה, בא לי תמונות לבלוג - או בקיצור - תשומת לב לעצמי.

גילינו בית קפה מקסים בבצרה שלמרות שעדיין אסור לשבת בבתי קפה בגלל הקורונה, אפשר לקחת טייק אוואי ולשבת ליד המסעדה באזור מהמם. ישבנו, שתינו, אכלנו, דיברנו על החיים ואז לפני שנסענו הביתה לקראת איסוף הילדים מהגן, החצי המוכשר שלי צילם אותי. באמת ש"יש לו את זה" בצילום אבל בנוסף הוא אוהב אותי ורואים את זה בתמונות שהוא מצלם. איזה אושר.

כמה זה שימח אותי ונתן לי אנרגיות אחרי באמת שבוע מתסכל שלא יכלתי לדעת מתי ייגמר... מחלות לא באות עם תאריך התחלה וסיום והרגעים האלו שאני לא יודעת מתי אני אקבל את טלי והזמן שלה חזרה... קשים.

אז עכשיו תורכן.
אנחנו רגע עוצרות וחושבות על עצמנו קודם כל.
‍מה עשינו או נעשה היום בשביל עצמנו? מהכי קטן של קפה חם עם איזו עוגיונת (בחופשת לידה גם זה חלום רחוק) ועד בינג' בנטפליקס, דייט עם בן הזוג או חברה עם משלוח של אוכל טעים הביתה, לשים בפול ווליום באוטו את השיר שאני הכי אוהבת ולשיר כאילו אני ביונסה בסופרבול... הבנתן את הרעיון😊.