דמיינו לכן שבת בבוקר. לא צריך לקום מוקדם, לא צריך לזרז את כולם להתארגן, לא מאבקי "את לא יכולה להפוך את החולצה שלך לחולצת בטן כי יורד גשם בחוץ ואת לא נועה קירל" (קטע חדש… ילדה בת 5…).
סוף סוף הגיע יום שבת נטול המירוץ לגן עירייה שסוגר שעריו ב-8:30 (ומי רוצה להתייבש בחוץ עוד רבע שעה עד שיפתחו שוב).
בשבת את ישנה לך במיטה והילדים שלך בני ה-5 ורבע לשלוש קמים להם בשקט (יחסית), אוכלים להם ארוחת בוקר וצופים בנטפליקס או משחקים. חלום הא?
לשמחתי החלום הזה הוא המציאות שלנו בשבתות שאנחנו לא יוצאים לטייל (טיול זו מילה גדולה, נגדיר זאת הולכים לאטרקציה היחסית קרובה לביתנו כיוון שאנחנו עצלנים. דוגמאות לכיף גדול קרוב לבית במינימום מאמץ תוכלו למצוא כאן>>).
הרעיון
בזכות הברקה של אמא שלי בימי סגרי הקורונה הארוכים שאמרה שאם נכין להם אוכל שהם יוכלו לארגן בעצמם אנחנו נוכל להמשיך לנוח, החלטנו להכניס את הקורנפלקס הידוע לשמצה אלינו הביתה כי זה בסדר פעם בשבוע להחליט שזה אוכל (ובימי הסגר כמעט כל בוקר…) ולהמשיך לישון. לכל אלו שקוראות ולא מבינות מה הבעיה בקורנפלקס אני אגיד שלמרות שאני גדלתי על קוקו פופס שנים ("והנה יצאתי בסדר"), ברור לי שמבחינת תזונה בריאה, קורנפלקס הוא לא ממש ארוחה אלא יותר ממתק. כי זה תירס קלוי, סוכר, מלח, כל מיני חומרים מתחלבים ובמהלך שיווקי שנועד לגרום לנו להרגיש טוב יותר תקעו בפנים ויטמינים שלא נמצאים שם באופן טבעי. אבל זה לא באמת בריא… בכל מקרה הכל עניין של מינונים ואיזונים בחיים והילדים שלי אוכלים לא מעט ממתקים ("ממתק אחד ביום" זו השאיפה, בפועל זה לא ממש קורה). לקח לי 5 שנים ומגיפה עולמית כדי להכניס את "ארוחת הבוקר" הזו לבית שלנו כדי לא לקום ישר למשימת הכנת ארוחת הבוקר ולהתפנק עוד במיטה. על הדרך הרווחנו עצמאות ותחושת מסוגלות של הילדים ועוד שעות שינה אז… המטרה מקדשת את האמצעים :).
להנגיש לילדים הכל
ערב קודם אני מכינה את הדברים הבאים:
- על השולחן מתקן לדגני הבוקר כמו בבתי המלון שרק מסובבים והם יוצאים, עם כמות שמתאימה לשניהם.
- שופכת חלב לבקבוק שקל להם להוציא מהמקרר ולפתוח.
- מניחה על הכסאות כריות מותאמות להגבהת הישיבה.
- מארגנת קערות, כפיות ומפיות.
- במקרר יש מתקן מים שהם מוזגים ממנו לעצמם שתייה (כד עם ברז).
ו… זהו! השקט מובטח. אם הם עדיין רעבים יש להם גישה לקערת פירות לנשנש בננה/תפוח. כל הכוסות והצלחות במגירה נמוכה ונגישה עבורם.
יוטיוב -בייביסטר שנוי במחלוקת
מיה מתפעלת את שלט הטלוויזיה שלנו יותר טוב ממני. ביטלנו את האפליקציה של יוטיוב בטלוויזיה, כי ברור שיוטיוב ללא פיקוח הורים בסביבה מתדרדר מהר מאד לאנה ואלזה לא לילדים... והפרסומות שם הכי לא בפיקוח.
אנחנו סומכים יחסית על התכנים בנטפליקס וב-Apple TV שם מחכים להם כמה סרטי ילדים שרכשנו - פרוזן 1 ו-2, מואנה שהוא הסרט המועדף עליי בזכות הגיבורה החזקה, האמיצה שגם נראית כמו נערה אמיתית, לא רזה מידי, לא חייבת להיות לבנה כמו רוב גיבורות דיסני ובכלל, לא מתאהבת באף אחד או זקוקה להצלה אלא היא זו שמצילה את כל השבט שלה. לאחרונה גם רכשנו את קוקו, סרט מקסים שגם אנחנו ההורים נהנינו ממנו מאד (זה המדד הכי טוב, סרט לילדים שהוא באמת לכל המשפחה). אומנם חששתי שמיה תפחד ממנו כי יש שם מעבר של הגיבור לעולם הבא בו הוא פוגש את משפחתו שמתה והם מהלכים להם כשלדים, אבל הסיפור קסום, מצוייר, מסופר ומלא בשירים יפים, מהנה, מצחיק ומרגש ולא נרשמו סיוטי לילה מיותרים. זאת בניגוד לפעם שראיתי איתה בת הים הקטנה לראשונה ואורסולה לא עזבה אותה בלילות הרבה זמן… גם מלך האריות הקדים את זמנו אצלנו כשמהרגע שמופאסה מת מיה שאלה כל הזמן "הוא יחזור, נכון? הוא יחזור?!". העיסוק במוות בגילאי 4,5, ומעלה הוא הגיוני וזו באמת שאלה שמעסיקה אותי איך נכון לתווך להם את הנושא הזה. בקרוב אארח בבלוג פסיכולוגית ילדים ונדבר על איך נכון לגשת לנושא הרגיש הזה בגיל הרך.
אז ארוחת בוקר קלה ושתייה יש. תוכן בטוח יחסית - יש, ילדים עצמאים שהולכים לבד לשירותים, שוטפים ידיים, מסתדרים לרוב יחד ובגדול חוץ ממקרים מסויימים שהם באים לבקש שאני אקום או לספר לי משהו "חשוב" - אני ישנה יופי :).
להכניס יותר עצמאות ודימיון הביתה - הגישה המונטסורית
לכולנו ברור שאנחנו רוצים לגדל ילדים עצמאיים כל השבוע ולא רק בשבת;).
זה טוב גם להם וגם לנו, כי כמה שפחות מטלות עלינו (להלביש, לצחצח, לסרק, להכין אוכל, לנעול להם נעליים) יפנו אותנו ויחזקו את הביטחון שלהם בעצמם.
אחת הגישות המעולות שנתקלתי בהן והיא מסקרנת ומרתקת אותי היא הגישה המונטסורית - גישה חינוכית לילדים, המבוססת על מחקריה וניסיונה של הרופאה והמחנכת האיטלקית מריה מונטסורי (1870–1952).
השיטה גובשה על בסיס תצפיות שערכה על ילדים שניתנה להם סביבת למידה חופשית.
"על מנת ליישם את תורתה של מונטסורי, על המורה לראות בילד כמי שטבעו הפנימי ינחה אותו להתפתחות מושלמת" (ויקיפידיה).
מונטסורי למעשה אומרת שאם נתצפת על הילדים שלנו נלמד מה מעניין אותם ונתאים להם את הסביבה בצורה הטובה ביותר לכך - הם באמת ילמדו דברים ויהנו מהם.
בפוסט הבא אשתף בתהליך שעשינו עם עדי תלם המקסימה, בוגרת הקורס המקצועי לגילאי 0-6 במרכז קדמא שבאה אלינו הביתה לסדר את חדרי הילדים בהתאם לגישה, ליוותה, עודדה והאירה לנו עוד מקומות בבית ובכלל בהם הגישה המונטסורית יכולה לעזור לילדים שלנו להיות עצמאים יותר.
תכתבו לי משהו